דף מס' 5

לפי מה שלמדנו, שאפילו אם יפסיד כסף, אסור לו סתם לספר לשון הרע, נבין שבוודאי כשלא מדובר בהפסד כזה, אלא סתם כי "כולם מדברים", זה אסור. 

כמו, למשל, שיושבים חבורת אנשים, או ילדים - ועוסקים, חס-ושלום, ברכילות ולשון הרע (נלמד בעז"ה בהמשך מה זה בדיוק "רכילות"). ואם הוא לא ישתתף ירגיש לא "עם כולם" ואולי ייחשב על ידם כאילו הוא לא חלק מהחברה. בכל זאת, יתאמץ ולא יעבור על האיסור. כמו שאמרו חכמים, "מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום" (בעיני ה').

ויש לו שכר גדול מה' על כך, שלמרות שמצטער, בכל זאת לא מתפתה לדבר לשון הרע. כי מצוה, או זהירות מעבירה, שמקיים למרות שמצטער, זה כמו מאה פעמים שמקיים בלי צער..

ולזה מתאים מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער" (לא יכולים לתפוס כמה הוא גדול).

[חידה בדף הבא בעז"ה...]

דף מס' 4

א.      אין הבדל, לגבי איסור לשון הרע, אם סיפר מעצמו את הלשון-הרע, ביוזמתו, או שחבריו הפצירו בו, ביקשו מאד שיספר. אסור.

ואפילו אם אבא שלו, או הרב שלו - שהוא מחוייב לכבדם וגם לנהוג בהם ביראת-כבוד ולא להגיד על מה שהם אומרים, "לא נכון" – אם הם ביקשו לספר להם משהו, והוא יודע שיהיה חייב להגיע ללשון-הרע בתוך הדיבור, אסור לו לשמוע להם ולומר. שהרי כבודו של השם, שציוה על כבודם וגם ציוה על שמירת הלשון, קודם לכבודם (כמובן, הכוונה כשזה לא לצורך תועלת שאי אפשר להגיע אליה בלי זה. כמו שעוד נלמד בעזרת השם).

ב.      אפילו אם יהיה לו הפסד אם יתרגל לשמור על לשונו, אסור לו לדבר לשון הרע. למשל, אם הוא עובד במקום שכולם רגילים לדבר לשון הרע, ואם הוא לא ישתתף ב"שיחות" האלו, יחשבו שהוא "טיפש" ויפטרו אותו מהעבודה, אסור לו לדבר לשון הרע (כמובן, באמת מי שלא מדבר לשון-הרע, דווקא הוא החכם. לא כאלו שלא איכפת להם לדבר הכל על כולם..).

חידה:

אם מאד מבקשים ממנו לספר משהו שיש בו לשון הרע, זו עבירה פחות חמורה לספר?  

דך מס' 3

סיפור

הָרַב הֶ"חָפֵץ חַיִּים" נָסַע פַּעַם עִם רַב אַחֵר וּבַדֶּרֶךְ הִתְאָרְחוּ לֶאֱכוֹל בְּאַכְסַנְיָה מְסיֶּמֶת. בִּגְּמַר הַסְּעוּדָה שָׁאֲלָה בַּעֲלַת הַבַּיִת: "אֵיךְ הָיָה הָאוֹכֶל"? "טוֹב מְאֹד" הֵשִׁיב הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "טוֹב", הֵשִׁיב גַּם הָרַב הַשֵׂנִי, "רַק הָיָה חָסֵר קְצַת מֶלַח".

הָלְכָה בַּעֲלַת הַבַּיִת וְהֶ"חָפֵץ חַיִּים" אָמַר: "אוֹי, תָּמִיד אֲנִי נִזְהָר מִלָּשוֹן הָרָע וְעַכְשָׁיו נִכְשַׁלְתִּי בִּשְׁמִיעָתוֹ". "אֵיזֶה לָשׁוֹן הָרָע אָמַרְתִּי"? תָּמַהּ אוֹתוֹ רַב.

עָנָה הֶ"חָפֵץ חַיִּים": עַכְשָׁיו תֵּלֵךְ בַּעֲלַת הַבַּיִת לַמִּטְבָּח וְתִגְעַר בַּמְּשָׁרֶתֶת הָאַלְמָנָה. זוֹ תַעֲנֶה שֶׁשָֹּמָה מַסְפִּיק מֶלַח, וּבַעֲלַת הַבַּיִת תֹּאמַר, "מָה, הָרַבָּנִים מְשַׁקְּרִים לְדַעְתֵּךְ? אַת מְפוּטֶרֶת מֵהַעֲבוֹדָה"... הִתְפַּלֵּא הָרַב: עַד כְּדֵי כָךְ יִתְגַּלְגֵּל מֵהֶעָרָה קְטַנָּה כָזוֹ? "בֹּא תִרְאֶה", אָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים".

 נֵכְנְסוּ לַמִּטְבָּח וְרָאוּ אֶת שְׁתֵי הַנָּשִׁים נִרְגָּזוֹת, אַחֲרֵי שֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת הוֹדִיעָה לַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁהִיא מְפוּטֶרֶת, בְּדִיּוּק כְּתֵאוּר הֶ"חָפֵץ חַיִּים". כָּעֵת הֵבִין הָרַב כַּמָּה הוּא צָדַק; שִׁלֵּם לְבַעֲלַת הַבַּיִת כֶּסֶף רַב כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת לְתַפְקִידַהּ וְיַשְׁלִימוּ בֵינֵיהֶן.

דף 2 "בעלי לשון הרע"..

איסור לשון הרע, הוא אפילו אם במקרה מספר דבר רע על חבירו. לא רגיל בכך תמיד. 

אבל אם חס-ושלום מתרגל לנהוג כך באופן קבוע, כמו כאלו שרגילים לשבת ולדבר על אחרים – "כך וכך עשה האדם ההוא, כך וכך שמעתי עליו, כך וכך עשו אבותיו, המשפחה שלו.." (אומר דברים רעים עליהם) – אנשים כאלה נקראים בפי חכמינו זכרונם לברכה, "בעלי לשון הרע" – וזה חמור עוד יותר ממי ש"סתם" מספר לשון הרע, שגם אסור, כמו שלמדנו, והעונש על כך מה' חמור מאד.

ולמה? כי הם מראים זלזול בתורת ה', בכך שבקביעות עוברים על האזהרה מלשון הרע – ומתנהגים כאילו זה בכלל דבר מותר..

חידות:

·         למה חמור יותר מי שחלילה בקביעות מספר לשון הרע?

·         איך נקראים אנשים כאלו בפי חכמינו ז"ל?

דף 1: איסור לשון הרע

א.    אסור לספר דבר רע על מישהו אחר, אפילו אם זה אמת. וזה נקרא איסור לשון הרע. והמספר עובר על מה שאמרה התורה, "לא תלך רכיל בעמך" וגם על עוד איסורים.

ב.    ואם הדבר הרע, או חלק ממנו, אינו אמת - סתם מספר משהו רע שלא היה, על חבירו - זה עוון גדול הרבה יותר, שנקרא: "הוצאת שם רע".

חידות:

  • אם אחד אומר לחבירו, סתם, לא בשביל לעזור: "אתה רואה אותו? הוא זה ששבר את האופניים של..." - על איזה איסור עבר?

• ואם בכלל לא נכון שהוא זה ששבר - איך נקרא האיסור שעבר עליו?