א.
אין הבדל,
לגבי איסור לשון הרע, אם סיפר מעצמו את הלשון-הרע, ביוזמתו, או שחבריו הפצירו בו,
ביקשו מאד שיספר. אסור.
ואפילו אם אבא שלו, או הרב שלו - שהוא מחוייב לכבדם וגם לנהוג בהם
ביראת-כבוד ולא להגיד על מה שהם אומרים, "לא נכון" – אם הם ביקשו לספר
להם משהו, והוא יודע שיהיה חייב להגיע ללשון-הרע בתוך הדיבור, אסור לו לשמוע להם
ולומר. שהרי כבודו של השם, שציוה על כבודם וגם ציוה על שמירת הלשון, קודם לכבודם
(כמובן, הכוונה כשזה לא לצורך תועלת שאי אפשר להגיע אליה בלי זה. כמו שעוד נלמד
בעזרת השם).
ב.
אפילו אם יהיה
לו הפסד אם יתרגל לשמור על לשונו, אסור לו לדבר לשון הרע. למשל, אם הוא עובד במקום
שכולם רגילים לדבר לשון הרע, ואם הוא לא ישתתף ב"שיחות" האלו, יחשבו
שהוא "טיפש" ויפטרו אותו מהעבודה, אסור לו לדבר לשון הרע (כמובן, באמת
מי שלא מדבר לשון-הרע, דווקא הוא החכם. לא כאלו שלא איכפת להם לדבר הכל על
כולם..).
חידה:
אם מאד מבקשים ממנו לספר משהו שיש בו לשון הרע, זו עבירה פחות חמורה
לספר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה